פסק-דין בתיק ת"ק 13880-03-12

התובע הגיש תביעה נגד הנתבעת בטענה כי פגעה ברכבו והסבה לו נזק, כמו כן כי לא מסרה פרטים.

הנתבעת מכחישה כי פגעה ברכב התובע, ומודה כי לא מסרה לו את הפרטים, וטוענת כי "מוסכניק", ידיד התובע, שהגיע למקום אמר לה שלא צריך לערב את חברות הביטוח.

הנתבעת העלתה טענות נוספות וחמורות בעניין צעקות וקללות מטעם התובע כלפי הנתבעת, חברתה ובנותיה, ואפילו נסיון להרמת יד, אך אין בדעתי לדון בעניין, שכן לא הוגשה תלונה, והתביעה אינה תביעת הנתבעת.

אין חולק כי התובע גר בסמוך למקום התאונה, כי חנה במקום המצולם ע"י הנתבעת ( נ/1 ) וכי הנתבעת הגיעה לחניה הסמוכה, על מנת להשתתף בשמחת אביה, המתגורר בבניין הסמוך. אין חולק גם על תאריך התאונה - 1/1/11.

מטעם התובע העידו הוא ורעייתו, ומטעם הנתבעת היא וגיסה. לבקשתי לא העידו בנותיה של התובעת, אחת בת 19 ואחת בת 13, אף שהיו מוכנות לכך. באופן מוזר הגיש התובע תצהירי עדות ראשית, והנתבעת הגישה מסמכים שהוכתרו כ"תצהיר" אף כי לא אומתו ע"י עו"ד, עם כתבי הטענות, אף שאין דרישה כזו בבית המשפט לתביעות קטנות.

הוצגו לי תמונות צבעוניות, שצורפו גם לכתב ההגנה, שצולמו ע"י עד ההגנה מר אגם, גיסה של הנתבעת, והמראות את רכב התובע מיקומו ומצבו ביום התאונה. כן הוצגו לי תמונות במכשיר הטלפון הסלולרי של התובע, שלא הוצגו לי העתקיהם, חלקן בסמוך לאחר התאונה, תוך צילום חלקי צבע אדומים ליד הרכב, וחלקן צולמו לפני יומיים, דבר שאין לו כמובן משמעות לתיק שבפניי. כן הוגשו לי תמונות בצבע שצולמו ע"י השמאי, והן אינן באיכות טובה כנראה בשל חוסר דיו במדפסת ( ת/1 ). חוות דעת השמאי מטעם התובע נערכה ביום 13/8/11 לפי בדיקה מיום 10/8/11. לא הוצגה חשבונית תיקון לשמאי, ונראה כי לא תיקן את הרכב כלל.

למרות התמונות הרבות שהוגשו, לא הגישה הנתבעת ראייה מתבקשת והיא תמונת רכבה לאחר התאונה או בסמוך לכך, שתעיד כי רכב הנתבעת נקי מפגיעות שיכולות להעיד על המעורבות בתאונה. גם התובע לא הגיש בדיון תמונות של רכב הנתבעת, למרות שצילם אותו ( סעיף 7 לכתב התביעה). על כן נתתי ביום 25/7/12 החלטה לפיה על התובע להדפיס את התמונות שצילם והציג לי ולהגישן לתיק, וביום 31/7/12 קיבלתי אותן.

לאחר שקבלתי את התמונות שצילם התובע בערב התאונה, אני מקבלת אותן כמוצג ת/2 , וקובעת כי הנתבעת פגעה ברכב התובע, כטענתו.

התמונות ת/2, אותן ראיתי במכשיר הטלפון של התובע בדיון, מעידות בבירור על מספר הרכב של הנתבעת ועל פגיעה משמעותית ברכב בחלק הימני אחורי. התמונות גם מעידות על שברי ציפוי בצבע אדום בסמוך לרכב התובע המתיישבים עם כל התמונות של רכבו שהוצגו: ת/1, שצולמו ע"י השמאי, נ/1, שצולמו ע"י עד ההגנה מר אגם ו ת/2, שצולמו ע"י התובע. עדויות הנתבעת וגיסה, שהם כמובן בעלי עניין, לא תאמו בעניין תמונות הנזק לרכב הנתבעת. כך העידה הנתבעת: "גיסי ראה שכך וצילם את רכבי ורכב התובע שמראה איפה הוא חנה והוא חסם את החניה, אני צירפתי תמונות" ( פרוטוקול, עמ' 4, שורות 25-26). התמונות שצירפה הנתבעת לכתב ההגנה, שהוגשו אחר כך כ- נ/1, מכילות רק תמונות של רכב התובע. מאחר וטוב מראה עיניים, ביקשתי מהעד, מר אגם, תמונות של רכב הנתבעת, שהנתבעת העידה כי צילם באותו לילה, אך הוא השיב: "לשאלת בית המשפט לא צילמתי את הרכב של הנתבעת, בגלל שהוא טען על הרכב שלו צילמתי את הרכב שלו בספונטניות" ( פרוטוקול, עמ' 5, שורות 30-31). לאחר שהוצגו התמונות ת/2 ברור מדוע נאלצו הנתבעת או העד לשקר. תמונות רכב הנתבעת מעידות כי נגרם לרכבה נזק משמעותי, התואם את טענת התובע לפגיעתה בו בנסיעתה אחורנית, את עזיבתה את המקום ללא השארת פרטים ואת הסתרת ראיות הנמצאות בחזקתה (התמונות שצילם מר אגם של רכב הנתבעת). הרי לו היו לנתבעת תמונות מליל הארוע או אפילו מהבוקר למחרת המציגות את רכבה נקי מכל פגע, היתה מציגה אותן. איני מקבלת את טענת הנתבעת כי רכב התובע חנה שלא כדין, דבר שאינו במחלוקת, כטענה המתירה לה לפגוע בו תוך כדי נסיונות התמרון ( ראה סעיף 3-8 לכתב ההגנה).

על כן אני קובעת כי הנתבעת היא שגרמה את הנזק לרכב התובע ואחראית לפיצויו.

באשר לגובה הנזק, הרי שבכך הפריז התובע בצורה חסרת בסיס. התובע צירף לכתב התביעה חוות דעת שמאי, שבדק את הרכב, המעידה על נזק בשווי 3,944 ש"ח. איני מקבלת את טענות הנתבעת לאי קיום נזק לרכב, לאור התמונות שצולמו גם על ידי גיסה, מר אגם, התואמות את כל התמונות, למרות שחוות הדעת נערכה זמן רב לאחר האירוע (שמונה חודשים). רכב התובע, על אף גילו, נחזה כרכב מטופח ושמור, וניתן לראות כי הפגיעה היחידה שצולמה היא הפגיעה הטריה מיום התאונה. ממילא לא הוגשה חוות דעת נגדית. אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את עלות הנזקים בסך 3,944 ש"ח ואת עלות חוות דעת השמאי בסך 500 ש"ח.

שאר טענות התובע לנזקים לא הוכחו, ואף אינן נכונות. הטענה לנזק כספי ואובדן זמן בסך 9,000 ש"ח בגין נזק של פחות מ-4,000 ש"ח אין לה ביסוס, השמאי לא קבע את משך התיקון, וממילא הרכב לא תוקן, השמאי קבע במפורש כי אין ירידת ערך ( עמ' 1 לחוות הדעת), ואילו התובע תבע 12,000 ש"ח בראש נזק זה. עגמת הנפש אינה רכיב הראוי לפיצוי בנזקי רכוש, במקרה שניתן להשיב את המצב לקדמותו במחיר התיקון, ובמיוחד כאשר נתבע סכום מופרז של 10,000 ש"ח.

בנסיבות העניין אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את נזקיו המוכחים בסך 4,444 ש"ח ועוד אגרה יחסית לסכום שנפסק בסך 44 ש"ח. כן תשלם הנתבעת לתובע את הוצאות המשפט בסך 200 ש"ח.

הסכום הכולל בסך 4,688 ש"ח ישולם ע"י הנתבעת לתובע תוך 30 יום.

המועד להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי הוא 15 יום מיום מתן פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום,  י"ז אב תשע"ב, 5 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: